החלטה בתיק ת"א 23329-12-11

לפני בקשה לעיכוב הליכים והפניית הסכסוך נשוא התובענה דנן לבוררות.

רקע:

ביום 13.12.11 הגישה המשיבה התביעה כנגד המבקשים, בטענה להפרת הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 4.10.10 (להלן: "ההסכם").

 ביום 18.1.12 הוגשה הבקשה דנן, לעיכוב הליכים והפניית הסכסוך לבוררות, בטענה כי הצדדים סיכמו במסגרת ההסכם כי סכסוכים שיתגלעו ביניהם, יועברו לבוררות (להלן: " הבקשה").

הבקשה:

המבקשים טוענים כי תביעת המשיבה מתבססת על הסכם העברת בעלות בחברת סיטידנט בע"מ (להלן: " החברה"), אשר בין תנאיו נכללת במפורש תניית בוררות.

המבקשים מפנים לסעיף 6.1 להסכם, הקובע הסכמה מראש לפנייה לאפיק בוררות במקרה של סכסוך:

"כל סכסוך או מחלוקת בין הצדדים יתבררו בדרך של בוררות בפני בורר דן יחיד, שאילנה ופינגולד יישאו במלוא שכר טרחתו ובמלוא ההוצאות של כל בוררות כאמור בחלקים שווים".  

בנוסף, מפנים המבקשים לסעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 (להלן: " חוק הבוררות") הקובע:

5 (א). הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

המבקשים טוענים כי ההלכה הפסוקה הינה כי יש לעכב את ההליכים המשפטיים במקרה של הסכמה מוקדמת לפנייה לבוררות.

התגובה:

המשיבה טוענת כי הבקשה הוגשה במטרה לנסות להתחמק מתשלום החוב, ולהאריך המועד להגשת כתב הגנה, תוך הפעלת לחץ על המשיבה, על מנת שזו תוותר על הכספים המגיעים לה.

המשיבה מונה את התנאים המצטברים להגשתה של בקשה לעיכוב הליכים והעברת סכסוך לבוררות, כפי שהם מופיעים בסעיף 5 לחוק הבוררות, וטוענת כי המבקשים לא עמדו בשלושה מתנאים אלו-

1.      קיומו של הסכם בוררות.

2.      התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו.

3.      המבקש מוכן גם בשעת הגשת הבקשה לעשות את כל הדרוש לקיום בוררות.

המשיבה גורסת כי המבקשים דרשו מבית המשפט ליתן תוקף למנגנון בוררות מבלי שהצהירו אי פעם על נכונות מצידם לקיים הליך בוררות.

לטענת המשיבה, כאשר שלחה את מכתבי ההתראה למבקשים, בהם ציינה מפורשות כי היא מתעתדת לפנות לערכאות ולהגיש תביעה, לא ביקשו המשיבים להפנות הסכסוך לבוררות.